ערב צוותא שני הוקדש לספרה של חברת האיגוד צפנת בן דוד "בין אורות לשכחה" המתאר סיפורי טיפול ביבליותרפיים, עם קשישים בערוב ימיהם.
קשה לצפות איך זה יקרה. קשה לדמיין איך נהייה כשנהייה זקנים ממש. אבל השינוי הגדול והחד פעמי יבוא. אמנם הכל מצטבר לאט לאט ,כמעט בלתי מורגש, אפשר לגרש את הסימנים, אבל אז, כאילו לפתע, משהו מסתכם. ואתה כבר לא במרכז עולמך, החיים נעים בין תחושת בדידות, זיכרונות העבר, וכמיהה גדולה למשפחה, לקשר אנושי, להרגשה שעודך חשוב למשהו. (צפנת בן דוד).
בערב נדונה שאלת ההתמקמות הייחודית של אנשי הטיפול במפגש עם קשישים, על פי פסיכולוגיית העצמי. השאלה שעמדה במוקד הדיון , כיצד להצטרף מחד לחוויית הנסיגה העמוקה של הגופנפש ומאידך לכמיהה הבלתי פוסקת לחיים.
במרכז הערב ספרה צפנת בן דוד על התהוות סיפרה והקריאה כמה קטעים מתוכו.
יפעת גלבר, מטפלת במוזיקה, הרחיבה על מקומם של שירי הערש בקשר הטיפולי ובצעה כמה מהשירים המופיעים בספר.
רותי גת דוברוב, המדריכה את צפנת ולוותה את כתיבתה, האירה את עינינו בכמה ממחשבותיה.
ליאת בר, פסיכותרפיסטית העוסקת בטיפול בגיל השלישי הנחתה את הערב .