קלאודיה קוגן – דברי פתיחה ליום העיון "הרטיטי את לבי"

דברי פתיחה ליום העיון:

"הרטיטי את לבי" –

תרומתה של פסיכולוגיית העצמי לשיח עם חנוך לוין

מאת קלאודיה קוגן

בוקר טוב לכולם.
אני מתכבדת לברך אתכם,בשם האיגוד הישראלי לפסיכולוגיית העצמי וחקר הסובייקטיביות, ולהודות לכם שבאתם לחלוק עמנו את אירוע פתיחת שנת הפעילות של האיגוד.
זהו רגע מיוחד,בו מזדמן לנו שוב,כבשנים קודמות, לחבור כקבוצה אל עולם האומנות וכך לחזור ולטפח קשר אמיץ בין שני העולמות.
קוהוט, מייסדה של התיאוריה , חזר והציע לאנשי הטיפול להביט אל עבר האומנים והיוצרים הבולטים של זמנם.
הוא דיבר על תופעה שמכונה ,בתרגום חופשי, ההיפותזה של האומנות הרואה את הנולד.(285-שיקומו של העצמי)
כך הוא כתב "היוצר ,האומן הדגול מקדים את זמנו ביכולתו למקד את מקורות הכאב הנפשי של האדם בעת בה הוא חי ."
הוא ביקש מהעוסקים בטיפול לחזור ולהתבונן ביצירות האומנות בנות זמנם,לא על מנת להפכן לחומר לניתוח פסיכולוגי של הרבדים הדחפיים או הלא מודעים של האומן עצמו אלא דוקא להפך: על מנת ללמוד ממי ש,לדעת קוהוט ,חובר אל היצירה מאזורים טרנספורמטיביים של ההוויה.היצירה שהיא חריגה מהנרקיסיזם.
חובה על המטפל לבוא אל האומנות ולפקוח את עיניו לידיעתו המוקדמת של האומן.קוהוט חשב שהסופרים ,הציירים, המלחינים ושאר האומנים ,יודעים ידיעה מטרימה את הילך הרוח האנושית .
הוא הפציר בנו ,שאם ברצוננו להוות הכוח המוביל בניסיונותיו של האדם להבין את עצמו,עלינו ללמוד ממה שמגיח אל העולם באמצעות האומנות. אם נבין את מקורות הסבל האנושי אכן נוכל להבין את מקורות הריפוי.
זוהי סיבה חשובה שבגללה אנו כאן וממשיכים לעמול כדי ליזום שוב ושוב מפגשים משמעותיים מהסוג הזה.
ואולי הסיבה הפשוטה יותר להיותנו כאן היום מתקשרת לסיפור הבא:
כשהתבקשתי לשאת את דברי הפתיחה להיום ,הרהרתי במשמעות האישית שיש לתיאטרון עבורי,וכמעט באופן מיידי עלתה במוחי תמונה של היותי ילדה בלילות הסדר בבית סבתי בבואנוס איירס.זה היה מיד עם תום מנת הקניידלך ,שהיינו מזנקים כל הנכדים אל עבר חדר צדדי על מנת לעשות את הדבר שלשמו היה נדמה לנו,קיים סדר פסח: להכין הצגה.מדובר היה בהפקות ענק שכללו שירים ריקודים,עלילה דרמטית ולא מעט חזרות כשבכל אחת מהן היינו ממציאים את הכול מהתחלה.לא כך הסתיימו הדברים כמובן,באנו על סיפוקנו המלא רק כאשר הצלחנו לגרור את אחרון הדודים המדושנים אל מושבי התיאטרון המאולתר בסלון הבית. ולמרות התלונות של הנגררים היינו מעלים את היצירה וכך כבמטה קסם מביאים את הסדר לרגע השיא שלו בו כולנו הרגשנו,בין הצחוקים ומחיאות הכפיים, רגע משותף של אהבה ושמחה על היותנו שייכים למשפחה הזו.
ומתוך הרוח הזו של "שבת אחים גם יחד",אני מזמינה אתכם אל המשך יום מלא ומרתק ומאחלת לכולנו חוויה מאירת עיניים.היו בטוב…