היינץ קוהוט
פסיכולוגיית העצמי וחקר רוח אדם
המנחה, ד"ר יחזקאל כהן:
החיבור של המחזאי הדגול יהושע סובול ליום העיון הזה הוא פועל יוצא מן המחזה המרתק שלו "עד ראייה" המבוסס על חייו של איכר אוסטרי בשם פרנץ יגרשטטר, שעליו גם מתבסס קוהוט במאמרו המעורר התפעלות "על האומץ" שמופיע בספר אותו אנו משיקים היום. יהושע סובול לא שמע על קוהוט קודם לכן ולפיכך מעניין מאד לראות כיצד קוהוט מתייחס אל הבחור האוסטרי וכיצד הבחור מתגלה לעינינו דרך המחזה של יהושע סובול.
במאמר "על האומץ" קוהוט טוען ששלושה הם המאפיינים את האדם אמיץ הלב הבריא בנפשו: חוש הומור מעולה; היכולת להגיב לאחרים באמפתיה דקה; והאיפיון השלישי – בזמן שנפלה ההחלטה ההרואית והם חייבים להתייצב אל מול התולדות הגורמות ייסורים, אישיותם נשטפת בתחושת רוגע ושלווה פנימיים עמוקים.
מתוך עד ראייה מאת יהושע סובול
(הוצאת אור-עם, 2004)
מפקד הכלא: האזרח פרנץ יגרשטטר!
פרנץ: אני לא אזרח.
פלדמן: (למפקד הכלא) עצור! (לפרנץ) אתה מסכים להתחייל?
פרנץ: לא.
פלדמן: יש הסכמה עקרונית לביטול גזר הדין. אתה רק צריך לחתום שאתה מסכים להתחייל וללבוש מדים . . .
פרנץ: אני לא אהיה חייל.
פלדמן: אבל אמרת "אני לא אזרח".
פרנץ: אמרתי במשפט שלעולם לא אהיה אזרח הרייך השלישי.
פלדמן: זאת ההזדמנות האחרונות שלך להציל את חייך ולצאת לחופשי.
פרנץ: החיים שלי ניצלו. אני אדם חופשי.
מפקד הכלא: תניח את המחבת ועמוד ישר.
פרנץ: למה?
מפקד הכלא: למה?! . . . אני צריך להקריא לך את גזר הדין לפני שאתה יוצא לדרך האחרונה שלך.
פרנץ: אני מכיר את גזר הדין. אתה לא צריך להקריא לי אותו.
מפקד הכלא: אני חייב! זה הנוהל.
פרנץ: אם אתה חייב, עשה מה שאתה חייב.
מפקד הכלא: תפסיק לקרצף את המחבת הזאת!
פרנץ: אני מצטער. אני לא מניח עבודה לא גמורה.
מפקד הכלא: איך שאתה רוצה. (הוא מקריא את גזר הדין, בעוד פרנץ ממשיך לצחצח את המחבת.) בית הדין הצבאי העליון מצא אותך אשם בסירוב להתחייל בזמן מלחמה וגזר עליך עונש מוות בעריפה. אתה תושכב על גבך על שולחן הגיליוטינה כשפניך מופנות כלפי מעלה, ועיניך לא ייקשרו. לאחר שראשך ייכרת, תהיה גופתך, כולל הראש, רכוש המדינה. יש לך שאלות?
פרנץ: לא.
מפקד הכלא: יש לך איזו משאלה אחרונה?
פרנץ: השארתי על השולחן מכתבים לאשתי ולאמי.
מפקד הכלא: המכתבים יישלחו למענם. עוד משהו?
פרנץ: לא. זה הכול.
מפקד הכלא: סמל באסטיאן!
באסטיאן: הזמן שלך הגיע, פרנץ. אני צריך לקשור את הידיים שלך ולגזור לך את הצווארון.
פרנץ: עוד מעט. אני רק אגמור לצחצח את המחבת.
באסטיאן: (פונה למפקד הכלא) המפקד?
מפקד הכלא: שיגמור.
יוכמן: (מתחיל לקרוא מתהילים פרק מ"ב)
כאייל תערוג על אפיקי מים
כן נפשי תערוג אליך, אלוהים.
צמאה נפשי לאלוהים, לאל חי,
מתי אבוא ואיראה פני אלוהים.
פרנץ: אני מבקש שקט.
יוכמן: אלה פרקי תהילים.
פרנץ: זה מקשה עלי להתרכז בעיקר.
יוכמן: אבל נהוג . . . .
פרנץ: שקט.
(יוכמן משתתק. משתרר שקט מוחלט, שבו נשמע רק קול קרצוף המחבת. האור דועך. חושך.)
-סוף-